הגל השני של הקורונה צפוי לעשות שמות בכלכלה הישראלית, כאשר מגזרים שלמים במשק פשוט יייעלמו או יקטנו בצורה דראסטית בתוך זמן לא רב. השינויים הללו בכלכלה הישראלית והאבטלה הגואה, גורמים ללא מעט אנשים בישראל לנסות ולהחליף מקומות עבודה, או לשנות מסלולי קריירה כדי להמשיך להתפרנס. תופעת לוואי של המגמה הזאת, היא עלייה בפניות לניהול מוניטין ברשת: אנשים רבים מוצאים עצמם מחפשים כעת מקומות עבודה, ותוך כדי התהליך, חשים את ההשפעות השליליות שנגרמות עקב תוצאות לא מחמיאות המופיעות תחת שמם ב-Google. לא מעט אנשים בישראל מוצאים עצמם תקועים במקום, עקב אזכור ישן שמופיע באינטרנט ומקלקל את הרושם הכללי שלהם בתהליך חיפוש עבודה.
במדינות האיחוד האירופי קיימת "הזכות להישכח", קרי הזכות של אזרחים לדרוש את הסרתן של תוצאות חיפוש על שמם ממנועי החיפוש השונים בתנאים מסוימים (Google הצליחה נכון להיום להגביל את תחולתה של הזכות למדינות האיחוד האירופי בלבד). בישראל, הזכות הזו טרם הוכרה במשפט הישראלי, ולא ברור מתי זה יקרה, אם בכלל.
מצב זה מותיר אנשים רבים ללא פתרון מעשי בנוגע לאזכורים השליליים שלהם ברשת. אותם אנשים מצויים במצב קפקאי מעט: המשפט בישראל מאפשר לאזרחים להמשיך הלאה בחייהם, למשל עם התיישנות עבירות לפי חוק הסדר הדין הפלילי, האפשרות להגיש בקשה לניקוי המרשם הפלילי, התיישנותן של עילות תביעה אזרחיות, הפטר בפשיטת רגל ודוגמאות נוספות. עם זאת, המשפט נכון להיום אינו מאפשר לפרט אפילו שמץ של שליטה חוקית על המידע המתפרסם לגביו, גם אם מדובר באזרח פרטי לחלוטין, וגם אם מדובר במידע חסר חשיבות לגמרי.
דין רודף
במקרים רבים, ניהול מוניטין ברשת מביא לפתרון של ניקוי תוצאות החיפוש תחת שמו של אדם מסוים. עם זאת, בעיה מיוחדת קיימת לאלו שקיימים על שמם אזכורים שונים באתרים משפטיים: בישראל רוויית המשפטיזציה, קיימים עשרות אתרים המשמשים כמאגרים למסמכים משפטיים ופסקי דין שונים. אתר אחד למשל בשם "תולעת המשפט", מסרב להסיר מסמכים משפטיים בטענה שמדובר בעניין ערכי. בעמוד האודות של האתר נכתב:
"דרך אחת שבה אנחנו מבטאים את הערכים הללו היא פרסום מידע בצורה תמציתית ועניינית ללא הוספת דברי פרשנות, כתבות, או תמונות אילוסטרציה. דרך נוספת שבה אנחנו מיישמים את הערכים שלנו, היא שאיננו מסירים מידע מהאתר".
מכיוון שהזכות להישכח אינה מעוגנת בחקיקה או פסיקה נכון לעת הזו, לא ניתן לחייב משפטית את תולעת המשפט להסיר מסמכים משפטיים. עקב כך, הפגיעה בפרטיות הנגרמת היא חמורה. היטיב לתאר זאת פרופ' מיכאל בירנהק מאוניברסיטת תל אביב: "שליטה של אחר (המדינה, המעסיק, התאגיד) במידע על אודות אדם, שקולה לשליטה של אותו אחר באדם עצמו… ללא שליטה משפטית במידע על-אודותינו – שליטה המושגת על ידי הזכות לפרטיות – נקלע למשפט הקפקאי של יוסף ק'".
בעיה נוספת קיימת לגבי מידע אישי ופרטי המופיע באתר: תולעת המשפט אינם מסננים מידע בטרם הוא עולה לאתר, ואינם מגלים ולו רגישות מינימלית ביחס לאפשרות של הופעת מידע אישי רגיש באתר. תולעת המשפט פשוט סורקים מאות אלפי מסמכים משפטיים, ומעלים אותם כפי שהם ללא הבחנה: גם אם מדובר בדברים פרטיים ואישיים כמו היסטוריה רפואית, מספרי זהות ועוד. אגב, בכל הנוגע למידע רפואי, קיימת מניעה חוקית בחוק בתי המשפט לפרסום של מידע רפואי וכל מידע הקשור לתביעה נזיקית, אולם תולעת המשפט מפרים הוראה זו, וכן מסרבים להסיר מידע המופיע באתר.
מספר תעודת הזהות שלי מופיע באתר תולעת-המשפט.קום שמסרב להסיר את המסמך- מה עושים?
ראוי לציין כי למרות שלא קיימת חובה חוקית לכך, חלק לא מבוטל מן האתרים המשפטיים בכל זאת נוקטים במדיניות פנימית, אשר מאפשרת לעתים הסרה של מסמכים משפטיים מהם על ידי הגשת פנייה מפורטת. עם זאת, בתולעת המשפט מסרבים בתוקף להסיר מסמכים משפטיים, פשוט כי חוקית לא קיימת חובה מפורשת כזאת (מלבד בהקשר של תביעות נזיקין כאמור).
בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (רת"ק 22720-12-15 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נגד ויטלי ז'יטינסקי), נפסק כי עצם הפרסום של המסמך המשפטי עם מספר הזהות של בעלי הדין, יכול להוות עילה לפיצויים בשל הפגיעה בפרטיות שנגרמה לבעל הדין על ידי הפרסום. כלומר, פרסום של פסק דין הכולל מספר זהות, יכול להוות טיעון לא רע לפנייה לאתר בניסיון להסיר את המסמך מהרשת. כדאי לדעת כי מדובר במספר רב יותר של מקרים ממה שניתן להניח. חיפוש מהיר באתר מוצא מספר רב של מסמכים כאלה בקלות. ראו למשל תמונה מצורפת (הפרטים הושחרו על ידי, לא על ידי תולעת המשפט):
תעוודת זהות אגב, אינן הפרטים היחידים שתולעת המשפט אינה משמיטה מן האתר שלה. ראו לדוגמה מתיק אחר, מספר טלפון גלוי לעיני כל במנוע החיפוש גוגל:
עם זאת, לא הכל אבוד: האזכור של מספר הזהות או פרט מזהה אישי אחר במסמך המשפטי באתר תולעת-המשפט.קום (ואף באתרים נוספים), יכול להוות נימוק משפטי בבקשה של הסרת מסמך מ- Google. כאשר פונים לGoogle בבקשה להסרת מסמך, נדרשים להתבסס על בסיס משפטי שהימצאות המסמך ברשת מפר אותו:
הפסיקה לעיל היא אמנם אינה הלכה מחייבת (שהרי מדובר בערכאה של בית המשפט המחוזי), אולם היא יכולה לשמש כנימוק משפטי איתן בבקשה להסרת מסמכים מאתרים בהם מופיע מספר הזהות של בעל דין, כאשר אותם אתרים אינם נאותים להיענות לבקשה להסרת מסמכים. מעבר לכך, כאשר אתר כדוגמת תולעת המשפט מפרסם מידע אישי רגיש כמו היסטוריה רפואית, ניתן להגיש בקשה להסרת המסמך, תוך הסתמכות על חוק בתי המשפט ואף על חוק הגנת הפרטיות.
לדעתנו, ראוי היה אם המחוקק היה מאסדר את הנושא, וקובע קריטריונים מרחיבים, בהם ניתן היה לפנות להסרתם של המסמכים המשפטיים מאתרי המשפט השונים. עם זאת, בינתיים, ניתן לפנות לגוגל בבקשות הסרה, על ידי שימוש בטיעונים משפטיים בעלי נפקות לעניין.
